<h1>ספר האסופות סימן ס"ד</h1>
<h2>דף פט:</h2>
גיד הנשה נוהג בשליל פי' בעובר במעי אמו אבל חלבו שעל קרבו וכרעיו מותר. וגם על כליות שלו מותר. דהכי אמר רחמנא [ויקרא ז'], כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, וזה אינו נקרא לא שור ולא כבש ולא עז עד שיולד, שנאמר [שם כ"ב] שור או כשב או עז כי יולד. הא קודם לכן, אינו קרוי כן. אבל גיד הנשה נוהג בו דסתם כתיב [בראשית ל"ב] אשר על כף הירך, כך פי' רב האיי גאון.
<h2>דף צא.</h2>
שני גידין יש בתוך השופי שקורין בלע"ז פולפא, הפנימי סמוך לעצם הוא אותו גיד המונח בין ראש השופי, ובין עיקר השופי, והוא סמוך לעצם הקולית, והוא פנימי שהוא מונח בפנים לצד פנים בין הירכים, והוא אותו שאסרה תורה וחייבין עליו מלקות, וחיצון הוא סמוך לבשר, אותו גיד הוא עב ומונח באמצע השופי לצד החיצון של ירך חייבין עליו מלקות מדרבנן ואין חייבין מלקות על כל חלבו של שופי, דחלבו של גיד מותר, וישראל קדושים הם, ונהגו בו איסור וצריך לחטט אחריו ולהוציא את כלו ואע"פ שאין בגידין בנותן טעם, חייבין עליו וכל שכן קנוקנות שבו, שיש בהן טעם והגיד בין נתבשל ובין נצלה בירך, זורק את הגיד ואוכל הבשר שאין בגידין בנותן טעם.
<h2>דף צב:</h2>
שני גידין יש בתוך השופי שקורין בלע"ז פולפא, הפנימי סמוך לעצם הוא אותו גיד המונח בין ראש השופי, ובין עיקר השופי, והוא סמוך לעצם הקולית, והוא פנימי שהוא מונח בפנים לצד פנים בין הירכים, והוא אותו שאסרה תורה וחייבין עליו מלקות, וחיצון הוא סמוך לבשר, אותו גיד הוא עב ומונח באמצע השופי לצד החיצון של ירך חייבין עליו מלקות מדרבנן ואין חייבין מלקות על כל חלבו של שופי, דחלבו של גיד מותר, וישראל קדושים הם, ונהגו בו איסור וצריך לחטט אחריו ולהוציא את כלו ואע"פ שאין בגידין בנותן טעם, חייבין עליו וכל שכן קנוקנות שבו, שיש בהן טעם והגיד בין נתבשל ובין נצלה בירך, זורק את הגיד ואוכל הבשר שאין בגידין בנותן טעם.
<h2>דף צט:</h2>
שני גידין יש בתוך השופי שקורין בלע"ז פולפא, הפנימי סמוך לעצם הוא אותו גיד המונח בין ראש השופי, ובין עיקר השופי, והוא סמוך לעצם הקולית, והוא פנימי שהוא מונח בפנים לצד פנים בין הירכים, והוא אותו שאסרה תורה וחייבין עליו מלקות, וחיצון הוא סמוך לבשר, אותו גיד הוא עב ומונח באמצע השופי לצד החיצון של ירך חייבין עליו מלקות מדרבנן ואין חייבין מלקות על כל חלבו של שופי, דחלבו של גיד מותר, וישראל קדושים הם, ונהגו בו איסור וצריך לחטט אחריו ולהוציא את כלו ואע"פ שאין בגידין בנותן טעם, חייבין עליו וכל שכן קנוקנות שבו, שיש בהן טעם והגיד בין נתבשל ובין נצלה בירך, זורק את הגיד ואוכל הבשר שאין בגידין בנותן טעם.
